איך לא חשבתי על זה קודם
המשימה שלי היתה ללכת ולמצוא שימוש חינוכי לרשתות החברתיות. הלכתי לבתי בת החמש עשרה (שפגשתם בפוסט הקודם), ושאלתי אותה מה היא חושבת בנושא. היא סיפרתי על תופעה עליה לא ידעתי. אביגיל ביתי סיפרה לי כי ישנם ילדים בשיכבתה שפוחדים/מתביישים/חוששים/נבוכים לדבר עם המורים פנים אל פנים והרבה יותר קל להם לתקשר עמם דרך הווטסאפ, לשאלות לימודיות ולשיחות אישיות. כשהקדשתי לדבריה של ביתי, מעט מחשבה, עלו בי שתי תובנות הכרוכות זו בזו: 1. ישנם תלמידים אשר תקשורת פנים אל פנים מרתיעה אותם ולכן מזל שיש את וואטסאפ, באמצעותו אוכל לתקשר עמם. 2. בגלל השימוש הרב בוואטסאפ, ילדים לא מסגלים לעצמם כישורי תקשורת פנים אל פנים. על משמעויות אפשרויות של שתי האמיתות הללו, החיות זו לצד זו בו זמנית, אדון (אולי) בפוסט הבא. :-)
