הפרנויה שלי

אחרי ש(סוג של) הכרתם אותי ואת פיצול האישיות שלי, הגיע הזמן להכיר את (חלק) מהפרנויות שלי.
אבל קודם כל קצת אוריאנטציה:
אני כלומניק דיגיטלי שלומד בקורס אינטרנטי של משרד החינוך. מין השתלמות שמלמדת מורים כיצד להשתמש באמצעים דיגיטליים בהוראה.
כחלק ממשימות הקורס אני צריך לבנות אתר, או לעשות משהו אחר שלא הבנתי, או לכתוב בלוג.
לכתוב בלוג נראה לי הכי קל.
אני כותב בלוג.

אנחנו מקבלים ציונים לפי איזה עקרון שגם אותו לא הבנתי, ובנוסף מדליות וירטואליות שאפשר לענוד (כנראה) על חולצה וירטואלית ולהבריק במבריק מדליות וירטואלי. שיהיו נוצצות (וירטואלית).


היה נדמה לי, בהסבר שקיבלנו על הציון או על המדליות (או על שניהם - לך תדע), שמקבלים ניקוד אם פעילים באתר. אז נכנסתי לכל הבלוגים של הלומדים האחרים ואפילו כתבתי כמה דברים כמעט לכל אחד.

בדקתי את הציון (אפשר לראות אונליין), לא עלה בשיט.
שיט.

בחלק משיטוטי בבלוגים של חברי לקורס נקלעתי לבלוג של של:  https://www.blogger.com/profile/13690356660144977636
(נכון, אני עוד לא יודע לעשות קישור אלגנטי).

בכל מקרה, הבחור הטמיע בבלוג שלו סרטון מיוטיוב (שנייה גם אני אנסה להטמיע את הסרטון שלו):




Fuck me dead
הצלחתי!
מה זה הדבר הזה?

הקשבתי כמעט לחצי, (תנסו, האודיו מתחיל אחרי כמה שניות), ומה שקרה לי בגוף היה פנומנאלי.
הנשימות שלי נהיו רדודות, הדופק עלה, אדרנלין הופרש למחזור הדם וכמעט מתתי מפחד.
חיסכו ממני את הסבריכם המלומדים. גם אני מלומד וגם לי יש תלמידים, קולגות ומכרים ערביים אבל עד עכשיו אני קצת רועד.
אח"כ הרצתי את מה שכתוב מתחת לסרטון בגוגל טרנסלייט, יצא שזו הרצאה על ביקורת חיובית או משהו כזה.
נחמד לא?
אני עדיין רועד
סאלאם עלייכום